כשאירופה צריכה להתמודד עם מסתננים (מידה, 3 ספטמבר 2015)

בשבועות האחרונים מתמודדת אירופה עם משבר פליטים מהגדול בתולדותיה • אך לצד פליטי החרב הרבים, נכנסים ליבשת גם מהגרי עבודה ומסתננים לא-חוקיים אחרים • כיצד ישפיע המצב החדש על ישראל?

בשל הקרבה הגאוגרפית, רוב המהגרים הבלתי-חוקיים והפליטים מגיעים למדינות דרום אירופה (בעיקר יוון ואיטליה) אך הם מעוניינים דווקא להגיע למדינות יותר משגשגות ויותר ליברליות (בראש ובראשונה גרמניה). המדינות האירופיות ה"צפוניות" לא מעוניינות לקבל מהגרים בלתי-חוקיים ופליטים שהגיעו אל שכנותיהן הדרומיות, אך הן יתקשו לומר זאת כי עליהן להפגין סולידריות כלפי שותפותיהן לאיחוד האירופי, וחמלה כלפי המהגרים והפליטים. בנוסף, בשל התנועה החופשית שהסכמי שנגן (Schengen) מעניקים לתושבי אירופה, קשה אם לא בלתי-אפשרי למנוע את מעבר המהגרים בתוך אירופה. אך התופעה לא הולכת להיעלם: כ-4 מיליון סורים ברחו ממדינתם, ומלחמות אזרחים ואלימות ממשיכות להבריח אנשים מסוריה, מסודן, ומסומליה.

בחודש מאי האחרון הציעה הנציבות האירופית "לחלק" את המהגרים הבלתי-חוקיים והפליטים שהגיעו ליוון ולאיטליה בין שאר מדינות האיחוד, על-פי קריטריונים הכוללים את גודל אוכלוסיית המדינה, גודל התוצר הלאומי שלה, ושיעור האבטלה. אך ההצעה נדחתה על-ידי מדינות האיחוד, שלא מעוניינות "לרשת" את המהגרים שהגיעו למדינות אחרות.

גם חלק ממדינות האיחוד שמוכנות לקלוט מספר מצומצם של פליטים מתוך מחווה הומניטרית וסולידריות אירופית, לא רוצות להצטייר ככאלו הנכנעות ל"תכתיבים" של הנציבות האירופית, דבר שעלול לחזק את המפלגות הפופוליסטיות המתנגדות לאיחוד. באופן כללי לחששות האירופים יש בסיס, שהרי מהגר בלתי-חוקי שהופך לחוקי יכול לנוע באופן חופשי בכל רחבי אירופה (למעט בבריטניה ובאירלנד) בשל התנועה החופשית שהוסדרה על-ידי הסכמי שנגן. כך שפיזור המהגרים בין המדינות החברות היא בעצם פיקציה.

ההתנגדות העממית והפוליטית לקליטת מהגרים בלתי-חוקיים ופליטים באירופה נובעת משיקולים כלכליים, ביטחוניים ותרבותיים. מדינה כמו יוון, שגם כך קורסת כלכלית, אינה מעוניינת או מסוגלת לקלוט מהגרים בלתי-חוקיים ופליטים. שיעורי אבטלה גבוהים במדינות כמו צרפת, איטליה וספרד מקשים על פוליטיקאים להצדיק קליטת כוח אדם לא מיומן אל תוך שוק העבודה הרווי. ממשלת פולין, שצועדת לבחירות בעוד חודש, גם היא לא יכולה להתעלם מהתנגדות דעת הקהל לקליטת מהגרים בלתי-חוקיים ופליטים (על-פי הסקרים, כ-70% מהפולנים מתנגדים לקליטת המהגרים).

גם מדינות מזרח אירופה, שעד היום לא קלטו גלי פליטים גדולים, מתנגדות למהלך. הן מתבוננות על גורלן של העיר השוודית מלמו (50% מוסלמים) או הפרברים האלימים של פריס, והן אינן מתלהבות מהצטרפות למועדון.

באופן תאורטי, מדינות אירופה יכולות לשלול ממהגרים בלתי-חוקיים כניסה אליהן, ולהחזירם למדינות מוצאם. אלא שהמשפט הבינלאומי מחמיר מאוד בעניין זה. סעיף 33 של אמנת הפליטים משנת 1951 קובע כי אסור למדינה לגרש או להחזיר פליט שחייו בסכנה לארץ המוצא שלו. סעיף זה נכתב לאחר השואה ומחברי האמנה התכוונו למנוע מצב בו נשללת מאוכלוסיה נרדפת האפשרות להימלט ולהינצל.

השאלה היא איך לקבוע בוודאות שפליט אכן עומד בסכנת חיים אם הוא יוחזר למדינתו. במקרה של סוריה, התשובה די ברורה בשלב זה. אך מה לגבי אריתראה? מהגרים בלתי-חוקיים מאריתראה טוענים שהם פליטים אשר נמלטים משירות צבאי דרקוני שיכול להימשך 25 שנים. האם אמנת הפליטים חלה עליהם?

שירותי ההגירה של חלק ממדינות אירופה, כמו בריטניה ושווייץ, סבורים שהתשובה לשאלה זו היא שלילית. באפריל 2015 קבע משרד הפנים הבריטי כי אזרחים אריתראים שערקו מהצבא אינם זכאים למעמד של פליט בבריטניה, וכי ניתן להחזירם לארץ מוצאם. גם השווייצרים החליטו במשאל עם כי אין להכיר במהגרים האריתראים כפליטים.

מנהיגי אירופה מנסים להתחמק מהדרישה הדרקונית של אמנת הפליטים תוך אימוץ ה"מודל האריתראי", דהיינו קביעת רשימת מדינות שאינן נחשבות כמסכנות חיים. לזה בדיוק התכוונה קנצלרית גרמניה אנג'לה מרקל כאשר הצהירה לפני מספר ימים כי יש לבצע סיווג של מדינות בטוחות כדי לקבוע אם המהגרים זכאים למקלט באיחוד האירופי, או שמא יש להחזירם למולדתם. אם מדינות אירופה ירחיבו את רשימת ה"מדינות הלא מסוכנות" ויתחילו להחזיר מהגרים לאריתראה, יהיו לזה השלכות על ישראל, הסובלת מתופעה של הגירה בלתי-חוקית מהמדינה. מכיוון שלישראל יחסים דיפלומטים עם אריתראה, היא יכולה להחזיר אליה מהגרים בלתי-חוקיים שאינם זכאים להגנה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *