יש להגביר את הלחץ על חברת Airbnb (מקור ראשון, 26 דצמבר 2018)

מתנגדי הגלובליזציה נוהגים לטעון שהיא מעניקה כוח בלתי מוגבל והרסני לתאגידים הבינלאומיים.  אולם מתברר שהגלובליזציה פוגעת דווקא ביכולתם של תאגידים אלו לפעול כרצונם, משום שהיא חושפת אותם לביקורת ציבורית גלובלית וויראלית.  אף תאגיד בינלאומי לא רוצה להיות מטרה של קמפיין של "שיימינג" בשל הפרת זכויות עובדים או בשל פגיעה באיכות הסביבה.  קמפיינים כאלו, בייחוד כאשר הם מובילים לחרם של חברה בשל התנהלותה הפסולה, פוגעים ברווחים.  ואף עסק לא רוצה להפסיד כסף.

תנועת ה BDS מנסה לנצל את רגישות התאגידים הבינלאומיים לכוח הרשתות החברתיות כדי לגרום להם לצמצם ואף להפסיק את פעילותם בישראל, תוך הפצת הנראטיב שפעילות בישראל מהווה שיתוף פעולה עם דיכוי ועם הפרת זכיות אדם.  היות ולא ניתן להחרים כלכלה חזקה, חדשנית, ועתירת ידע כמו כלכלת ישראל, תנועת החרם מצליחה יותר כאשר היא מתמקדת ב "לבייש" תאגידים על פעילותם ביהודה ושומרון.  כך החליטה חברת סודה סטרים להעביר את מפעלה ממשור אדומים שביהודה ושומרון ללהבים שבנגב.  וכך החליטה חברת אייר בי אנד בי להפסיק לפרסם דירות ישראליות ביהודה ושומרון.

תאגידים שנכנעים ללחץ התקשורתי של תנועת החרם עושים זאת בדרך כלל כדי לחתוך הפסדים וכדי לחסוך לעצמם כאב ראש.  לכן, על ישראל להוכיח לתאגידים אלו שכניעה לתנועת החרם תגרום להם הפסדים וכאבי ראש גדולים עוד יותר.  אסטרטגיה זו התחילה להניב פירות מול חברת אייר בי אנד ביי, אך הלחץ צריך להימשך כדי שהחברה תחזור לחלוטין מהחלטתה להיכנע לתנועת החרם.

השיקול של חברת אייר בי אנד בי, כמו של כל תאגיד בינלאומי, הנו כפול: תדמיתי וכלכלי.  מבחינת התדמית, מדינת ישראל ופעילים פרו-ישראלים ברשתות החברתיות פעלו נכון כאשר הם חשפו את הסטנדרט הכפול של אייר בי אנד בי.  יש הרי סכסוכים רבים בעולם ושטחים אחרים שהם כבושים או שנויים במחלוקת.  מדוע, אם כן, חברת אייר בי אנד בי לא הסירה מן האתר שלה פרסום של דירות בצפון קפריסין (הכבושה על ידי טורקיה מאז 1974) או במערב סהרה (הכבושה על ידי מרוקו מאז 1975)?  אייר בי אנד בי לא ידעה לספק תשובה משכנעת לשאלה זו.  מותר לכל חברה שלא לפעול בשטחים כבושים או שנויים במחלוקת מסביב לעולם, אך כאשר היא מיישמת עקרון זה רק במקרה אחד אך מתעלמת מכל המקרים האחרים, הרי שמדובר בהפליה ובסטנדרט כפול שחשיפתם פוגעת אף היא באמינות ובתדמית.

אך השיקול המכריע הוא השיקול הכלכלי, ובעניין זה על ישראל להגביר את הלחץ על חברת אייר בי אנד בי עד להנפקה שלה בבורסה, המתוכננת ביוני 2019.  בתקופה שלפני ההנפקה, אייר בי אנד בי תהיה רגישה במיוחד למצבה הכספי והמשפטי.  כבר הוגשו תביעות רבות בארה"ב נגד אייר בי אנד בי בגין הפרת חוקים האוסרים על חרם כלשהו של ישראל, חוקים שנחקקו ב 26 במדינות בארה"ב.  במדינת אילינוי, למשל, הוגשה תביעה כדי למנוע מקרנות פנסיה מלהשקיע באייר בי אנד בי לאחר הנפקתה בבורסה.  דווקא משום שאייר בי אנד בי נבהלה בתביעות מסוג זה, היא פרסמה הודעה מעורפלת על מדיניותה לגבי יהודה ושומרון, והיא שלחה את סגן הנשיא שלה לישראל כדי להיפגש עם שר התיירות ועם ראש מועצת שומרון.

עד להנפקת החברה, המתוכננת כאמור ביוני 2019, יש להגביר דווקא את הלחץ עליה תוך ריבוי תביעות בארה"ב למניעת השקעות באייר בי אנד בי, ולהמשיך לדרוש בפומבי מהחברה הסבר על אי יישום מדיניותה בצפון קפריסין ובמערב סהרה.  כדי לנצח את תנועת ה BDS, על ישראל להוכיח לתאגידים הבינלאומיים שיש יותר עלות מאשר תועלת בכניעה לתנועת החרם.  ולא תהיה הוכחה טובה יותר מאשר החלטת אייר בי אנד בי לחזור במדיניותה לגבי יהודה ושומרון.

מהפיכת האנרגיה של השותפות במזרח הים התיכון (מכון ירושלים למחקרים אסטרטגיים, 6 דצמבר 2018)

ההכרזה בנובמבר 2018 על הסכמתן של ישראל, קפריסין, יוון ואיטליה לבנות צינור גז טבעי (הארוך ביותר בעולם) משדות הגז שמול חופי ישראל עד אירופה, מצביעה בבירור על כך שישראל בחרה באופציה היוונית על פני האופציה הטורקית. בעבר שקלה ישראל הקמת צינור גז טבעי לאירופה דרך טורקיה, אך הרעיון ננטש לטובת האופציה היוונית. צינור גז טבעי דרך טורקיה היה יכול להיות זול יותר יותר מבחינה כלכלית, אך חדל להיות בר-ביצוע מבחינה פוליטית, עקב מדיניותה העוינת של טורקיה כלפי ישראל, קפריסין ויוון.

הגז הטבעי הפך את יוון מיריבה לבעלת ברית של ישראל, בדיוק כשהיחסים בין ישראל ובין טורקיה החלו להתדרדר. ישראל גילתה את שדה הגז העצום 'לוויתן' ב-2009, זמן קצר לפני תקרית ספינת ה'מרמרה' ב-2010, שתרמה לקרע בינה לבין טורקיה. ב-2010 הפך בנימין נתניהו לראש הממשלה הישראלי הראשון שביקר ביוון, וחילות האוויר של ישראל ושל יוון החלו לראשונה באימונים צבאיים משותפים. בספטמבר 2011 חתמו ישראל ויוון על הסכם לשיתוף פעולה ביטחוני. ישראל משתמשת כיום במרחב האווירי של יוון לצרכי אימונים.

טורקיה מתנגדת לשותפות שבין ישראל לקפריסין בנושא הגז הטבעי, אך לא הצליחה למנוע אותה. ב-2014, למשל, חדרה טורקיה למים הטריטוריאליים של קפריסין כדי לנסות ולמנוע ממנה לנצל את הגז הטבעי שלה.  מייבאת את מרבית הגז הטבעי שהיא צורכת, והיא תלויה מאוד במקורות הגז של רוסיה. טורקיה מייבאת 99% מהגז הטבעי שלה ו-60% מגיעים מרוסיה.  הגז הטבעי חשוב מאוד לכלכלת טורקיה, משום שהוא מייצר כמחצית מהחשמל של המדינה. טורקיה רואה בישראל ספקית פוטנציאלית של גז טבעי, אך היחסים בין שתי המדינות התדרדרו, ולכן לא סביר שהן תחבוֹרנה יחד בנושא הגז הטבעי. ישראל וטורקיה דנו בהסכם לאספקת גז טבעי בעבר, אולם השיחות לא התקדמו עד כה עקב המתחים הפוליטיים בין שתי המדינות.

פרויקט הגז הטבעי שהוסכם בין ישראל, יוון וקפריסין  פוגע בשאיפת טורקיה לגוון את מקורות הייבוא שלה.

ישראל, יוון וקפריסין מפיקות תועלת מהשותפות בנושא הגז הטבעי. ישראל רוכשת מינוף חזק יותר וערך אסטרטגי גבוה יותר מול האיחוד האירופי; יוון רוכשת מעמד של מרכז להפצת אנרגיה; וקפריסין זוכה בחשיבות אזורית ובינלאומית. ישראל, יוון וקפריסין מגבירות גם את שיתוף הפעולה הצבאי ביניהן. השותפות החדשה בנושא הגז הטבעי במזרח הים התיכון עשויה לשחק תפקיד חשוב במאמציה של אירופה לגוון את מקורות הגז הטבעי שלה ולצמצם את תלותה ברוסיה.

שותפותה של יוון עם קפריסין וישראל מחזקת את מעמדה כמרכז להפצת אנרגיה, מעמד שהחלה לרכוש ב-2013 עם ההחלטה על בנייתו של הצינור הטראנס-אדריאטי (TAP), שאמור להוביל אספקת גז מאזרבייג'ן לאיחוד האירופי דרך טורקיה, יוון, אלבניה ואיטליה. ליוון יש גם פוטנציאל להפוך ליצואנית של גז טבעי בזכות עצמה: מחקרים שנערכו על ידי 'החברה הנורבגית לשירותי נפט גיאולוגיים' (PGS) ב-2012 וב-2013 מצביעים על קיומם האפשרי של מאגרי נפט וגז ביוון (מדרום לאי כרתים).

שחקנית מרכזית נוספת בנושא הגז הטבעי באזורנו היא מצרים, שגם לה עתודות גז טבעי גדולות. שדה הגז שלה 'זוהר', שהתגלה ב-2015 מול חופה הצפוני, הוא הגדול ביותר בים התיכון (כמעט כפול בגודלו משדה הגז הישראלי 'לויתן'). אולם מכיוון שאוכלוסייתה של מצרים מונה 95 מיליון נפש ושיעור צמיחתה גבוה, מצרים זקוקה לגז הטבעי שלה כדי לספק את צרכי תושביה. למעשה, ייתכן שהיא אף תצטרך לייבא גז טבעי לשם כך גם לאחר ששדה הגז 'זוהר' ייכנס לפעולה. בכך תוכל ישראל לסייע באמצעות יצוא הגז הטבעי שלה. זה משתלם עבור ישראל לפתח שותפות אנרגיה עם מצרים, מאחר ולמצרים יש שני מסופים לניזול גז טבעי (שלישראל אין), שבאמצעותם תוכל ישראל לייצא גז טבעי נוזלי לאירופה ולאסיה. שותפות בין ישראל למצרים לא הייתה אפשרית כשמצרים נשלטה בידי האחים המוסלמים בין 2012 ל-2013, אך היא אופציה ריאלית תחת הנשיא א-סיסי.

השותפות המתפתחת במזרח הים התיכון בנושא הגז הטבעי היא מהפכנית. מבחינה היסטורית, האנרגיה הייתה תמיד עקב אכילס במדיניות החוץ של ישראל. כיום היא מהווה נכס, הודות לירידת ערכו של "נשק הנפט" ולעליית חשיבותו של הגז הטבעי בשוק האנרגיה העולמי. בזכות הצינור החדש, ישראל תהפוך בסופו של דבר ליצואנית גז טבעי לאירופה, ללא תלות בטורקיה. שינוי טקטוני זה יעניק לישראל מינוף מוגבר ביחסיה עם האיחוד האירופי.