נער הפוסטר של הרב תרבותיות בצרפת התגלה כאנטישמי (מידה, 4 מרץ 2017)

השמאל הצרפתי הוכה בימים אלה בתדהמה: מהדי מקלט, בלוגר מוסלמי בן 24 שאותרג וטופח על ידי התקשורת, התגלה לאחרונה כאנטישמי, הומופוב ושונא נשים. כבר בהיותו תלמיד תיכון החל מקלט בכתיבת בלוג על חיי המהגרים בפרברי צרפת. הוא משך את תשומת לבם של כמה עיתונאים, והפך במהרה לכוכב תקשורתי ולנער הפוסטר של האסלאם המתון ושל הרב־תרבותיות המוצלחת. עד שבשבועות האחרונים נחשפו ציוצים שכתב בטוויטר תחת שם בדוי בשנים 2015-2011.

תוכן הציוצים שנחשפו מצמרר. "תחזירו לנו את היטלר, שישלים את המלאכה", כתב מקלט על היהודים. על עיתונאי 'שרלי הבדו': "הם צריכים למות". על בן־לאדן: "אני מתגעגע אליו". על מוחמד מראח, הרוצח מטולוז: "יש בו יופי מרגש". על "הלבנים": "תמותו כמה שיותר מהר". על מרין לה־פן: "נשחט אותך על פי המסורת המוסלמית".

העיתונאים שטיפחו את מקלט נתונים במבוכה, אך לא כולם התנערו ממנו; חלקם אף יצאו להגנתו. פסקל קלארק, שאירחה במשך שנים את מקלט בתכנית הרדיו שלה, גיבתה אותו ושיבחה את "חוכמתו ואת אנושיותו". העיתונאי הוותיק קלוד אסקולוביץ' ביקש שלא להתייחס ברצינות לציוצים הנחשפים: "אלה סתם בדיחות גרועות של נער מתבגר". מגיש הרדיו קסאביה דה לה־פורט האשים את עצמו ואת שומעיו בבורות ובקטנוניות: "חייב להיות אצל מהדי מקלט משהו מורכב מדי עבורנו". אתר 'מדיאפרט' ועיתון 'ליברסיון' לא רק מגנים על מקלט, אלא תוקפים את קטגוריו. לטענתם, מקלט הוא בעצם קורבן של שונאי מהגרים, שהלכו לחטט בחשבון הטוויטר האנונימי שלו כדי להסית נגד מוסלמים.

"פרשת מקלט" היא לא רק דוגמה נוספת לפשיטת הרגל המוסרית של השמאל הצרפתי. היא גם חשפה את סירובו של אותו שמאל להכיר בעובדה שיש דבר כזה אנטישמיות מוסלמית. הפילוסוף הצרפתי פסקל ברוקנר כינה את פרשת מקלט "הטיטניק של השמאל העירוני". כפי שברוקנר מסביר, השמאל הצרפתי אינו מסוגל להשתחרר מן האקסיומה שלפיה כל מי שחי פעם תחת שלטון קולוניאלי הוא חף מפשע בהגדרה, וכי הוא פשוט לא יכול להיות גזען, אנטישמי או מדכא. השמאל הצרפתי, מוסיף ברוקנר, העניק לאסלאם סטטוס מיוחד: זוהי הדת היחידה במדינה שמוגנת מפני ביקורת ולעג.

אם פרשת מקלט היא הטיטניק של השמאל העירוני, הרי שהבחירות לנשיאות עלולות להפוך ל'ברזינה' שלו. התקשורת והפרקליטות פתחו במלחמת התשה נגד מועמד הימין פרנסואה פיון. מי שנחשב עד לא מזמן המועמד המוביל, נלחם עתה על חייו הפוליטיים נגד כל הסיכויים. פיון היה רשאי על פי חוק להעסיק את אשתו כעוזרת פרלמנטרית (נוהג נפוץ בצרפת), וקטגוריו לא הצליחו להוכיח עד כה שהעסקתה הייתה פיקטיבית. אך עצם ההאשמה הפכה לקטלנית, ושימוע מול שופטים (שמועדו כבר נקבע) יחסל את סיכוייו של פיון. כך שבסיבוב השני יתמודדו ככל הנראה מרין לה־פן ועמנואל מקרון.

מקרון הוא האתרוג של התקשורת הצרפתית. הוא מקבל צ'ק פתוח, אף שהתמודדותו היא הונאת פונזי פוליטית. הוא איש ממסד ואליטה (בוגר 'ליגת הקיסוס' ובכיר בבנק רוטשילד לשעבר), שמציג עצמו כאנטי־ממסדי. הוא היה שר בכיר בממשלה, שהיום הוא תוקף אותה כגרועה. הוא לא טרח לכתוב מצע ("לא צריך"). אפילו בשמועות העסיסיות על חייו הפרטיים התקשורת לא נוגעת. במלים אחרות, התקשורת הצרפתית שחיסלה את פיון מאתרגת את מקרון.

אך האסטרטגיה הזו, שמטרתה לחסום את הימין הקלאסי מבלי להסתכן בניצחונה של לה־פן, עלולה להביא לתוצאות הפוכות. בסקר האחרון של העיתון 'לה פיגרו' מקבלת לה־פן 45% מול פיון בסיבוב השני, ו־42% מול מקרון. כיוון שאותם סקרים "חזו" את כישלונם של תומכי ה'ברקזיט' ושל דונלד טראמפ, ברור שאין להוציא מכלל אפשרות את ניצחונה של לה פן. אם מנהיגת 'החזית הלואמית' תהיה נשיאת צרפת, היא תוכל להודות לתקשורת שחיסלה מועמד רציני וטיפחה שרלטן. אך אל תצפו מהשמאל הצרפתי להתנצל אם הדבר יקרה. אדרבה, תהיה לו עוד סיבה לסנגר על מהדי מקלט.