השמאל זועק "קץ הדמוקרטיה", הבית הלבן התרעם ובאירופה התקוממו. אבל כשזונחים את הדמגוגיה לטובת העובדות מגלים כי חוק העמותות הישראלי הרבה יותר חלש ממקביליו בארה"ב וביבשת
חוק העמותות שאושר השבוע בכנסת הוצג של ידי מבקריו בארץ ובחו"ל כלא דמוקרטי. דובר מחלקת המדינה האמריקנית ג'ון קירבי מיהר "להביע דאגה" מהחוק הישראלי החדש. עוד בינואר 2016, כאשר החוק היה עדיין בשלב של הצעה בלבד, הוושינגטון פוסט טען כי הצעת החוק "דומה לאמצעים שאומצו ברוסיה ובסין כדי להשתיק ביקורת, אמצעים שאינם מתאימים לישראל כמדינה דמוקרטית". הנציבות האירופית הודיעה כי החוק פוגע בפעילות של ארגונים לא ממשלתיים הפועלים בישראל, וחותר תחת הדמוקרטיה. מרגש.
על מה המהומה? ובכן, מעתה בישראל יאלצו עמותות לציין אם למעלה ממחצית מימונן בא מממשלות זרות. לשם ההגינות והאיזון אולי עדיף היה לנסח את החוק באופן שלא יבדיל בין מימון פרטי לבין מימון ממשלתי, אך יחד עם זאת עמותה שיותר ממחצית תקציבה מגיע מממשלה אינה יכולה להגדיר את עצמה כ"ארגון לא ממשלתי" (Non-governmental organization). כמו כן, עמותה שממומנת בעיקר על ידי ממשלות זרות מקדמת למעשה את האג'נדה של הממשלות הממנות (כפי שדורשת בפרוש הנציבות האירופית בהנחיות שלה).
"חוק העמותות" בסך הכול חושף "ארגונים לא ממשלתיים" שהם בעצם ממשלתיים. כל דרישתו היא שעמותות הממומנות בעיקר (50% לפחות) על ידי ממשלות זרות יחשפו זאת לשם שקיפות. החוק לא מגביל את חופש הביטוי ואת חופש הפעילות של העמותות, והוא אינו פוגע ביכולתן לגייס כספים. כך שהביקורת החריפה והמתלהמת נגד החוק, כמו למשל ח"כ הרצוג שצייץ כי החוק "מסמן ניצני פשיזם בישראל", היא בלתי סבירה ובלתי מידתית.
חשיפת הזיקה הממשלתית של ארגונים כביכול לא ממשלתיים היא מתבקשת, משתי סיבות: ראשית, משום שממשלות אירופיות והנציבות האירופית מנסות להשפיע על מדיניות ממשלת ישראל ועל חקיקת הכנסת באופן סמוי באמצעות עמותות (ניסיון השפעה על ממשלות אחרות הוא דבר לגיטימי, אך הוא צריך להיעשות באופן גלוי ובדרכים דיפלומטיות מקובלות); שנית, משום שממשלות אירופאיות והנציבות האירופית מממנות עמותות אשר מקדמות את "זכות השיבה" הפלסטינית (אשר סותרת את עיקרון שתי המדינות שנתמך באופן רשמי על ידי האיחוד האירופי), שתומכות בחרם על ישראל (על אף שהאיחוד האירופאי מתנגד באופן רשמי לחרם על ישראל), ואשר עותרות לבג"ץ בניסיון לבטל או לשנות את חקיקת הכנסת. אותן עמותות העידו נגד ישראל בוועדת גולדסטון, אשר קבעה בדו"ח שלה (מ-2009) כי ישראל ביצעה במכוון פשעי מלחמה נגד אזרחים ברצועת עזה. רק נזכיר כי אפילו השופט גולדסטון הסתייג מן הטיעון הזה לאחר פרסום הדו"ח.
אבל מה שאף אחד לא רוצה לדבר עליו הוא, שלמעשה החוק הישראלי מציב פחות דרישות מאשר "חוק העמותות" האמריקני הקיים (Foreign Agents Registration Act, FARA).
"חוק העמותות" האמריקני דורש מארגונים ומבני אדם הממומנים על ידי גורמים זרים להירשם במשרד המשפטים כסוכנים זרים. הם חייבים לדווח למשרד המשפטים על פעילותם ולחשוף את התורמים שלהם. החוק נחקק כדי שמקבלי החלטות ומחוקקים אמריקנים ידעו ששדולות המנסות להשפיע עליהם פועלות מטעם גורמים זרים. העונש על אי-ציות לחוק העמותות האמריקני כבד: במרץ 2012, למשל, פעיל בשם סייד גולם נאבי פאיי נידון למאסר של שנתיים משום שניסה להסתיר כי תרומה של 3.5 מיליון דולר לארגונו הגיעה מממשלת פקיסטן.
לאחרונה, בית הנבחרים של ארצות-הברית אף הוסיף דרישות שקיפות כלפי עמותות/ארגונים לא ממשלתיים. בינואר 2015 העביר בית הנבחרים הנחיה הדורשת מארגונים לא ממשלתיים המופיעים בקונגרס לחשוף כל תרומה מצד ממשלות זרות. החוק הישראלי, לעומת זאת, דורש חשיפה כזאת רק כאשר יותר ממחצית התקציב של ארגון לא ממשלתי ממומן על ידי ממשלה זרה. החוק האמריקני, אם כן, מחמיר יותר מאשר החוק הישראלי.
גם ההשוואה בין חוק העמותות הישראלי לבין חוק העמותות הרוסי (שנחקק ב-2015) אינה נכונה עובדתית. החוק של פוטין פוגע באמת בחופש הביטוי והפעילות של הארגונים הלא ממשלתיים ברוסיה: הממשלה הרוסית יכולה, מ"שיקולים ביטחוניים" (דהיינו באופן שרירותי), לסגור עמותות ולכלוא את פעיליהם עד לשש שנים. החוק הישראלי, לעומת זאת, דומה לחוק האמריקני ולהנחיות של מועצת אירופה (ארגון בינלאומי שהוקם ב-1949 כדי לקדם דמוקרטיה וזכויות אדם). ליתר דיוק, כאמור, החוק הישראלי החדש מרוכך בהשוואה לחוק האמריקני.
הביקורת שמגיעה מאירופה תמוהה לא פחות. הרי ביבשת מקובל לדרוש שקיפות מלאה וחשיפה מעמותות המקבלות תרומות מממשלות. מועצת אירופה פרסמה דו"ח בדצמבר 2008 על "המעמד המשפטי של ארגונים לא ממשלתיים באירופה", הקובע כי "ארגונים לא ממשלתיים אשר קבלו תרומות מממשלות יכולים להידרש לחשוף מדי שנה את הדוחות הכספים שלהם לגוף מפקח" (סעיף 62) וכי "על ארגונים לא ממשלתיים שקבלו תרומות ממשלות לאפשר בדיקה קפדנית של דוחות כספים על ידי גוף עצמאי ובלתי תלוי" (סעיף 65).
התמונה המצטיירת מוכיחה אפוא כי פעם נוספת פרצה סביב ישראל מהומה מתלהמת ומנותקת מן העובדות. מדובר בשאלה חשובה שראויה לדיון ענייני, אך כמו תמיד הססמאות שנשמעות בישראל מקבלות הד בתקשורת ובבירות הזרות. הימין מתגאה בחוק שאין בו כמעט כלום, והשמאל צועק "פשיזם" על חוק שקובע רף נמוך מזה שנקבע על ידי המחוקק בארצות הברית. חוק העמותות החדש מוסיף שקיפות, גם אם באופן חלקי בלבד. השמאל מוזמן לקדם חוק שידרוש (בניגוד לחוק האמריקני) גם חשיפת תורמים זרים פרטיים. בינתיים, שקיפות חלקית עדיפה על היעדר שקיפות.